כסף משנה על משנה תורה, הלכות כלאים 10 פרקים

כסף משנה על משנה תורה, הלכות כלאים א׳:ב׳

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות כלאים א׳:א׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות כלאים א׳:ג׳ »

2 רש"י על מועד קטן פתח ↗

מנכש - תולש עשבים רעים מתוך הטובים וכי עקרי להו צמחי הני טפי:

3 טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

ומותר לומר לעובד כוכבים לזרוע לו כו'. לכאורה משמע דלישראל קאמר וכן כתב הטור אליבא דהרמב"ם וק"ל הא גבי כלאי הכרם בח"ל פסק בסוף סימן רצ"ו דדוקא בעובד כוכבים קטן מותר ולא בגדול ואע"ג שהוא דרבנן וכאן באיסור כלאי זרעים שהוא דאורייתא בא"י התיר בסתם לכל עובד כוכבים ועוד קשה מ"ש מסירוס דפסק בא"ע סימן ה' סעיף י"ד דאסור לעשות ע"י עובד כוכבים וכ"פ רמב"ם פ' ט"ז דאיסורי ביאה. והיינו מדמצינו בפרק הפועלים בבא מציעא דף צ' דבעי' דלא איפשטא היא באיסור אמירה לעובד כוכבי' באיסור לאו ואמאי התיר כאן ע"י עובד כוכבים ותו דבפרק א' דכלאים כתב הרמב"ם בהדיא ואסור לישראל להניח לעובד כוכבים שירכיב אילנו. ואפשר דס"ל לרמב"ם כל מה דאסור אפילו בח"ל הוה חובת הגוף בזה אסור אפי' אמירה לעובד כוכבים משא"כ בכלאי זרעים דאין איסור אלא בא"י לא הוה חובת הגוף ומותר בו אמירה לעובד כוכבים ונראה דה"ק כאן שמותר לומר לעובד כוכבים שיזרע לצורך עצמו של עובד כוכבים אבל לא לצורך ישראל וכן מצאתי בכ"מ פ"א דכלאים בשם הר"י קורקוס ז"ל ובהא ניחא נמי קושיית הטור למאי נ"מ יאמר לו שיזרע בשדה ישראל דהא אסור לקיימן אח"כ וא"ל דלצורך עובד כוכבים פשיטא דמותר. יש לומר דעיקר הטעם דאסור לזרוע לעובד כוכבים הוא משום דאין קנין לעובד כוכבים בא"י אם כן ה"א דאף אמירה לעובד כוכבים בשלו אסור כיון דהקרקע הוה של א"י ה"ל כאלו אומר לעובד כוכבים לזרוע כלאים בשל ישראל קמ"ל דמותר:

3 אור שמח על משנה תורה, הלכות גניבה פתח ↗

אע"פ שהמודד או השוקל חסר גונב כו', ובהלכה ג' כל מי שמשהה בביתו או בחנותו מדה חסירה כו' ואין לוקין על לאו זה שהרי אין בו מעשה: לפ"ז צריך להיות, דהחוקק קב חסר, או הקונה משקל ומדה חסירה לוקה משום דע"י מעשה בא אף דכל עיקרו של לאו הוא אין בו מעשה, וכמו שפסק רבינו בקונה חמץ או חימץ עיסתו דלוקה, אף דעצם הלאו אין בו מעשה דלא יראה כתיב. ולולא דברי רבינו הוי אמינא משום דעיקרו של לאו הוא משום שמרמה בו הבריות ואתי למישקל ולמדוד בו ועשתה התורה סייג לדבריה שאפילו להשהות אסור, וכיון דעל עיקרו של לאו אינו לוקה משום דניתן לתשלומין אם שקל לו במשקל חסירה וכיו"ב, תו גם על השהיה של המשקל שהוא סייג ג"כ אינו לוקה. ומצאתי טעם זה בחינוך, אבל דברי רבינו קשה. ואולי נחלק דבחמץ שאינו שלו לא עבר אם משהה בביתו א"כ פירוש הלאו שלא ישהה בתורת שלו, והמעשה גורם לו שיהיה חמץ שלו, אבל משקלות גם על של אחרים עבר אע"ג דלך כתיב וצ"ע ודילמא אתי למישקל אסרה תורה. א"כ האיסור על השהייה בלבד הבאה אחרי המעשה ואינו מצטרף המעשה אל האיסור. ועיין תוס' ע"ז דף סד ד"ה רע"ק אומר אף המקיים כלאים ובכסף משנה ריש הלכות כלאים ואכמ"ל ודוק:

4 משנה תורה, הלכות כלאים פתח ↗

אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאֵי זְרָעִים אֶלָּא הַזְּרָעִים הָרְאוּיִין לְמַאֲכַל אָדָם. אֲבָל עֲשָׂבִים הַמָּרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִן הָעִקָּרִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין אֶלָּא לִרְפוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאֵי זְרָעִים:

2 ואחד הזורע או המנכש או המחפה וכו'. בפרק בתרא דמכות דף כ"א: ובריש מ"ק דף ב': ופירש"י שם מנכש תולש עשבים רעים מתוך הטובים וכי עקרי להו צמחי הני טפי:

3 ואחד הזורע בארץ או בעציץ נקוב. בסוף פרק ז' דכלאים ונתבאר בכמה דוכתי דעציץ נקוב הרי הוא כארץ. ושיעור הנקב כדי שיצא בו שרש קטן כדאיתא ספ"ק דעוקצין.

4 ומ״ש אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב מכין אותו מכת מרדות. הכי משמע במנחות פרק ר' ישמעאל מנחות דף ע':

3 מנחת חינוך פתח ↗

שלא נעבוד כו'. והנה כבר כתבתי לעיל קצת במצוה פ"ד ומצוה קי"ב ושם ייעדתי לכתוב כאן ובעזה"י אכתוב בקיצור וער"מ ה' שמטה ויובל הדינים. דאסור לזרוע בשנת השמטה ואם זרע עובר בל"ת דכתיב שדך לא תזרע כו' ולוקה וגם עובר בעשה שנאמר ושבתה הארץ כו' וכבר כתבתי לעיל מצוה קי"ב דחרישה בשביעית אין עוברים בל"ת רק בעשה ושבתה וז"ש בחריש כו' והנה בזורע דעוברים על לאו ועשה לשיטת הרהמ"ח שכתבנו כ"פ דסובר היכי דאיכא לאו בהדי עשה כמו י"ט כשם שהנשים מוזהרים על הלאו כך חייבים בעשה אף על פי דה"ל מעשהז"ג אם כן ה"נ כיון דמוזהרים על הלאו מוזהרים גם על העשה אך בחריש' דאינו רק עשה אפשר דאין הנשים מצווים דה"ל מעשהז"ג אך אפ"ל כיון דהעשה ושבתה הארץ כו' כולל הן מלאכה שיש בה לאו כגון זריעה והן מלאכת חרישה שאין בה רק עשה וכיון דעל מה שעוברי' בלאו מוזהרים על העשה מוזהרים נמי גם על חרישה אף שאין בה לאו דאין עשה לחצאין וכיון דנצטוו על העשה היכי דיש לאו מוזהרים באותה עשה אף במקום שאין לאו אך להתוס' קדושין סוגיא דמ"ע שהז"ג דאף במקום שיש לאו אין הנשים מוזהרים על העשה אם כן נהי דבזריעה מוזהרים על הלאו אבל לא העשה בחרישה דליכא לאו אין מוזהרים כלל. ובאמת לא מצינו זה שיהיו הנשים מותרי' לחרוש בשביעית אך כבר כתבתי לעיל עפ"י ד' הריטב"א קדושין דף כ"ה דהמעשהז"ג שאינה בגוף האדם כגון שביתת בהמתו גם הנשים מוזהרים אם כן ה"נ בשביעית אנחנו מצווים על שביתת קרקע כמבואר בש"ס דע"ז גם הנשים מוזהרים ועמ"ש לעיל דאסור לעשות מלאכה בשדה שמטה ע"י עכו"ם לא מטעם שבות רק עובר בעשה דשביתת קרקע כמו שביתת בהמה בשבת לדידן ושביתת כלים לב"ש עיין לעיל וא"צ לכפול. ודעת הרמב"ן מובא בשער המלך כאן נראה דסובר דחרישה ליכא איסור תורה רק איסור דרבנן עבשער המלך מה שפלפל ואין הרמב"ן ת"י. ופשוט דהזורע חייב בכ"ש כמו גבי שבת עיין ר"מ פ"ח מה' שבת וכן זריעת כלאים כי זריעה אין לה שיעור אפילו בכ"ש חייב וג"כ חייב אפילו לא השריש עדיין בקרקע כמו גבי שבת וכלאים כמ"ש לעיל באריכות בפ' אמור. ומבואר בר"מ פ"ח מה' שבת ופ"א מה' כלאים ובכ"ד והוא מהש"ס דעציץ נקוב הוא כארץ אם כן גבי שביעית נמי ועציץ שאינו נקוב אין דינו כארץ ה"נ ובמ"ל ה' ביכורים פ"ב האריך לבאר דיני עציץ נקוב בשל עץ ובשל חרס ע"ש באריכות ועיין ר"מ פ"א מתרומות דספינה בעפר ח"ל שבאה לארץ אם הספינה גוששת חייבת בשביעית וע' מ"ל לענין כל הכלים והחילוק בין זרעים לעץ ובעזהשי"ת יבוארו דינים אלו במק"א. ומבואר במס' מ"ק דף ב' ע"ב המנכש פירש"י תולש עשבים רעים מתוך הטובים וכי עקרי' לי' צמחו הנהו כו' ומשקה מים לזרעים בשבת רבה סובר דחייב משום חורש ור"י סובר דחייב משום זורע כו' והר"מ פ"ח מהלכות שבת כתב בה"א החורש כו' חייב המנכש כו' ה"ז תולדה דחורש ובה"ב כתב הזורע כ"ש חייב כו' המשקה מים לזרעים ה"ז תולדה דזורע וחייב כו' פסק רבינו הר"מ גבי משקה מים כר"י ובה"א גבי מנכש פוסק כרבה דחייב משום זורע ועמד בזה הכסף משנה וכתב דמנכש דכתב הר"מ אינו כמנכש דמ"ק ובמנכש דמ"ק מודה הר"מ דהוא משום זורע. אך תמה למה השמיט הר"מ מנכש דמ"ק ע"ש. והנה בפ"א דכלאים ה"ב כתב הר"מ א' המנכש וא' הזורע וא' המחפה כו' ה"ז לוקה היינו משום לאו דשדך לא תזרע כלאים מבואר להדיא דסובר הר"ם דמנכש דמ"ק חייב משום זורע ע"ש במ"ק. וכאן גבי שמטה מבואר שם במ"ק דהמנכש אינו חייב דרק זמירה וזריעה אסרה התורה ולא תולדו' וכ"ה להדיא בד"ג ע"ש וכ"ה כאן בר"מ דרק זריעה וזמיר' אסרה תורה ולא שאר אבות ותולדות וכן משקה מים לזרעים אף דבשבת חייב מכל מקום כאן לא אסרה תורה שאר אבות ותולדות כמבואר כאן בר"מ. ועיין כסף משנה פ"א מהל' כלאים ד"ה ואסור כתב דהר"ם פוסק דהלכה כר"י דמנכש משום זורע ופוטר מקיים אך הקשה הא הר"מ פסק בה' שבת כרבה דמנכש משום חורש ע"ש. ותמהני הא הוא בעצמו כ' בהל' שבת דמנכש דמ"ק סובר הר"ם כר"י דחייב משום זורע אך שם בהלכות מיירי ממנכש אחר היינו בעיקרי אילנות כו' כדי ליפות כו' אבל הר"ם פוסק כר"י אם כן ניחא. ותמהני דלא זכר דברי עצמו וגם תירוצו שם תמוה מאד שכתב דאף לרבה הברייתא כר"ע מכל מקום פליגי חכמים כו' היאך יכולים אנחנו לומר דפוסק במנכש דמ"ק כרבה הא כתב להדיא דמנכש חייב בכלאים ואי כרבה אינו חייב דחורש בכלאים ליכא ע"כ פוסק כר"י אך בשבת צ"ל דמיירי במנכש אחר כמ"ש הכסף משנה:

3 הכתב והקבלה פתח ↗

לא תזרע כלאים. לר"ע דפסק הרמב"ם כוותיה דבכלל לאו זה גם כן שאסור לקיים כלאי זרעים בשדה אלא צריך לתלשו, מלת תזרע הוא מן הפעלים המתמצעים בין פועל למתפעל וכאלו אמר לא יהיה זרוע עמ"ש באחרי מות בואת זכר לא תשכב ועיין בכ"מ כלאים פ"א ה"ג, ובט"ז יו"ד ססי' רצ"ו:

4 תלמוד ירושלמי כלאים פתח ↗

הַחִטִּים וְהַזְּוָנִין אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. הָא עִם הַשְּׂעוֹרִים כִּלְאַיִם. הַחִטִּים וְהַזְּוָנִין אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֶל הֲוִינָן מַטְעֵי וּמַתְנֵי כִלְאַיִם. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא שֶׁכֵּן מְקוֹמוֹת מְקַיְימִין אוֹתָן לְיוֹנִים. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא כְּרִבִּי לִיעֶזֶר דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַמְקַיֵים קוֹצִים בַּכֶּרֶם רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר קִידֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קִידֵּשׁ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁכֵּן מְקוֹמוֹת מְקַיְימִין אוֹתָן לִגְמָלִים בַּעֲרָבִיָּא. מַה דְּרַבָּנִין סָבְרִין מֵימַר אֵין מְקוֹמוֹת מְקַיְימִין אוֹתָן לִגְמָלִים בַּעֲרָבִיָּא וְיִבְדְּקוּ. רַבָּנִין אָמְרִין מָקוֹם שֶׁמְּקַיְימִין אוֹתָן אֲסוּרִין. וּמָקוֹם שֶׁאֵין מְקַיְימִין אוֹתָן מוּתָּרִין. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר מִכֵּיוָן שֶׁמְּקַיְימִין אוֹתָן בְּמָקוֹם אֶחָד נֶאֱסוֹר מִינָן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. וְלֹא רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהָבִיא קַרְנַיִם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהָבִיא זְוָנִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות כלאים א׳:א׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות כלאים א׳:ג׳ »